לונדון – רשמים משכונת שורדיץ' המדליקה
טוב!
אי אפשר בלי פוסט על שכונת שורדיץ'!
שכונת shoreditch בלונדון היתה לפני 10 שנים שכונת פשע.
סוף…












טוב!
אי אפשר בלי פוסט על שכונת שורדיץ'!
שכונת shoreditch בלונדון היתה לפני 10 שנים שכונת פשע.
סוף סוףףףףףף!
הבנתי מה כ"כ מדליק בה!
ה נ י ג ו ד י ם!
השכונה שנהייתה "ילדה טובה" מבית רע.
הבניינים האפורים, השמיים האפורים ובעצם הכל אפור, מראה הסלאמס שנשאר ורק הגרפיטי חצוף וצבעוני, משתולל וחסר גבולות, בוטה ויפהפה!!
כמו סוס דוהר על הקירות!
הרקע האפור הוא מצע מדוייק לכל החגיגה הזאת. מודגש ושונה ומרגש.
פעם היא היתה שכונת פשע.
היום היא אחת השכונות המדליקות, מלאה בבתי קפה, גלריות לאומנות, סדנאות אומנים ומעצבים, צעירים וצעירות, האנגרים מעוצבים, בתי מלאכה של אומנים, בוטיקים לעיצוב מוצר, עיצוב פנים, סטיילינג, אדריכלות וכל מה שקשור לעולם האומנות והעיצוב.
הגענו ב 5 אחהצ. נראה שלכולם אין ילדים ואין בית. לא כי הם הומלסים אלא כי כולם חוגגים על המדרגות בפאבים השכונתיים את סיום יום העבודה. עם מיטב התלבושות, העקבים, האודמים, הפריזורות, החליפות והשמלות הכי מהממות! ככה הם הלכו לעבודה??? מתי הם הספיקו להחליף???
אי אפשר היה לעבור מרוב כמות הצעירים והצעירים-פחות ששגרת החיים שלהם היא – עבודה-פאב.
וואוו איזו אנרגיה!
השעתיים שהיו לי ולטינייג'רית שלי כ-מ-ו-ב-ן לא הספיקו כדי לראות ולהרגיש את סצינת הרחוב המהממת שמתרחשת שם.
אם היינו מעלות את קצה ההליכה שלנו ב 0.00001 קמש, היו עוצרים אותנו על מהירות, אבל הייתי חייבת לתת לה טעימה כדי שבפעם הבאה היא תדע שזאת כתובת must.
מרוב שהתלהבתי להכנס לעומק השכונה, לסימטאות בתוך הסימטאות בתוך הסמטאות ,וללכת בכיף לאיבוד, הגענו לאזור שלא שמע שפעם זאת היתה שכונת פשע, והוא ממשיך בפשע.
הלכנו לאיבוד!
מלא מיעוטים מכל העולם… מלא קללות ושיכורים, מלא חבורות של נערים קשוחים, ואז ראינו בכל הסלאמס הזה בחורה יפהפייה, עם עור פנים חרסינה ועיניים כחולות, קארה שחור ולבושה כמו לונדונית עם חצאית וחולצה לבנה מכופתרת,
ושאלנו אותה – "איך חוזרים לאזור הגרפיטי?"
(באנגלית לא בריטית)
היא חייכה חיוך בובתי ועדין ואז ענתה לנו בקול גברי (ומבטא בריטי כבד) , שגרם לי לפתוח עיניים (מזה שזה גבר. לא מהמבטא!) ומיד להפוך את ההפתעה לחיוך.
ניגודים…..
מסתבר שחלק מהגרפיטי שייכים לאומני רחוב שלמרות שפעולת הגרפיטי אינה חוקית – עיריית לונדון החליטה לשמר ולשמור ע"י קירות מסך שקופים (כמו העבודות של בנקסי).
הגרפיטי פשוט מדהימים ביופיים, חלקם מדהימים במסרים הפוליטיים/חברתיים שלהם.
יש כמה גרפיטי של אומנים שהיו בעבר הומלסים (כמו סטיק) ובמרוצת השנים ועם היכרות והכרה בערך עבודתם, האמנים מוזמנים לצייר גרפיטי בחללי בתי מלון ומבנים פרטיים במחיר שמתחיל ב 200000 פאונד לגרפיטי בודד.
ניגודים!
אמנות הרחוב הופכת ממוסדת ומוערכת.
חוסר הזמן שעמד לרשותנו (בכל זאת עוד רגע רצות למאמא-מיה בקצה השני של העיר),
לא פגם ביכולת והספק הצילום שלי –
"אמא תצלמי אותי כאן וכאן וכאן.
וככה וככה וככה.
ועכשיו אני אותך. אל תזוזי. תרימי ראש. תזיזי שיער. אמא תחייכי. אמא תסדרי את הצעיף")
"אמא תפסיקי לצלם אותי!!!"
ניגודים, אמרתי?
ובתוך הריצה הזאת חיפשנו גם עבודות גרפיטי על מסטיקים!! על המדרכות, של אומן הרחוב בן וילסון שמצייר על מסטיקים שאנשים זרקו.
מוזר אבל מרהיב ביופי.
מטורף.
ומי שכבר באזור-
לכו שוטטו ברחובות שורדיט, אחכ תקפצו לערימת המכולות שמלאות חנויות עיצוב ואוכל רחוב מטרף!! ולסיום תכנסו לשוק המדליק "ספיטלפילד" שבשכונה שמלא קישקושים מהממים ושוב אוכל מטורף!
וכמובן אי אפשר שלא לסיים את היופי הזה עם fish&chips!
ולקינוח נוסף לכל חגיגת הניגודים הזאת-
ב underground המטונף הלכה לה כלה לבדה, עם שמלת כלה ארוכה שהחזיקה לאחר כבוד כמו נסיכה.
כמעט ולא התאפקתי לשאול אותה-
WTF
אבל התאפקתי!