יונתן מונג'ק – הומאז'

   

יונתן מונג'אק – הומאז'

(אורך הפוסט קשה לעיכול כמו עוד כמה דברים פה)

להרצאה של יונתן מונג'ק הגעתי קצת נרגשת כי ידעתי שאפגוש אדריכל מוכשר ויצירתי.

אז ישבתי לי בשורה הראשונה ממש קרוב (יש יגידו "עליו") , אחרת, ידעתי שאני לא אצליח להקשיב , חידדתי את האזניים טוב טוב (הקשב והריכוז האלה….).

באולם היו המוני נשים יפות ומעוצבות (כאלה שלעיתים -כמוני, יום שגרתי שלהם הוא טיפוס על תפסנות וצעידה בבטון טרי עם נעלי עבודה עם קצת פחות איפור ודאוו'ין ) , מאופרות למשעי ולבושות בחן ומקוריות, בוקר אביבי שיצא במקרה או לא במקרה ב"יום האישה הבינלאומי", שהוזמן ע"י "סוהו" – (עיצוב ריהוט ותאורה) שרון Sharon levinson ותמיר (הבעלים) שתמיד מצליחים ליצוק תוכן איכותי לבקרים הנפלאים האלה שהופכים לחוויה מעשירה ובלתי נשכחת. בוקר שאורחותיו (ואחדים היו גם אורחיו), מעצבות פנים, מלבישות בתים ואדריכליות. מן בוקר פינוק שכזה, מלא כל טוב של יופי, עיצוב, השראה, אווירה, נגיעות אכילות יפהפיות בשלל גוונים וצורות (שלא נגעתי ועל כך אני גאה, כי ידעתי שמרוב התלהבות מההרצאה, אני אוכל הכלללל!!!), ויונתן מונג'אק אחד – חיית יצירה, מפלצת אומנות, חושב יותר מהר ממה שהוא מדבר ומספר מלא מלא מלא ועוד מלא סיפורים בתוך סיפורים בתוך סיפורים ואנקדוטות, בדיחות, פילפולים, תורת חיים, חוקים ושבירתם, לאורך ולרוחב, ומלא גם סיפורים אישיים, אינטימיים, על חייו כאדריכל, כאיש, כאדם, כיצור, כבעל, כבן להורים מעורבים (אבא אנגלי ואמא מרוקאית – מה שיצר הרבה בדיחות עצמיות, מצחיקות ). למרות שלבש שחור על גווניו, כל משפט נוסף בהרצאתו, הוא נראה יותר ויותר צבעוני ופרוע, ססגוני ומגוון, והשפריץ לכל עבר את הראש השופע רעיונות שלו, את מחשבותיו העמוסות פרטים, אפשר היה לראות את התאים האפורים שלו יוצאים החוצה בהבזקים מבריקים, בהם הוא מאחסן פרטי בניין, פירטי גינון, שילובי חומרים אפשריים והפוכים, חיבורים של בטון לברזל לאבן, ורשימת אהובים להם הוא סוגד ובהם הוא מאוהב (הוא השתמש בתיאורים פלסטיים מפורטים מאוד על אהבתו להם ומה היה מוכן לעשות להם, אבל בשעת בוקר מוקדמת כזאת, השתיקה יפה…) – מ"פאריד" איש האבן שכמעט גרם לו לבכות מאושר כשסיפר עליו, מתן הגגן עם הלב הענק עד הגג, שמכור ליצירת הגג שלו, ורשימת גננים מדהימים שמתרגמים את הציורים של יונתן למעשים (לא לפני שיונתן בודק, מזיז והופך את הגינות לכאלה מושלמות שחלם ודימיין בראשו הקדחני), ועוד כמה שאני לא זוכרת את שמם אבל במיוחד את אירית אישתו עליה סיפר וסיפר וסיפר וסיפר , עד כי כולנו רצינו להכיר אותה, לגעת בה, לראות אותה וקצת אפילו רצינו שתהיה לכל אחת מאיתנו "אירית כזאת" בסטודיו, אחת שבוחרת, מציירת, מתעקשת, מעצבת את הבדים, הטקסטיל, השטיחים והרהיטים, לכל הבתים המהממים שהם יוצרים ובעיקר נותנת לו, לאיש הגאון אדריכלות הזה להיות הוא עצמו, מי שהוא, כמו שהוא ומפיקה ממנו את ה 250 אחוז , כמו שהוא אמר והביע, ומבחינתי כאן התחיל והסתיים יום האישה הבינלאומי של כל היקום עצמו,ובא לציון גואל, כי אנחנו הנשים ואני בטוחה ,חותמת, ושמה את ראשי על כך – מצליחות לעשות את אלה שאיתנו – בעל, חבר, בן זוג או whatever – הכי טוב שיש, הכי מוצלח, הכי הכי, וזה לגמרי בזכותינו!!!!!!.

בסוף גם זכינו לראות אותה את אירית שלו, בשקופית האחרונה בהרצאה, והיה ברור שהיא תהיה כ"כ יפה ומעוצבת כמו כל דבר שיש בחייו של יונתן הזה…

יונתן מונג'ק הזה הצליח לתת לכולנו כמה כלים נוספים לארגז הכלים.

הוא חזר ואמר שהוא מתעסק באדריכלות, לא בסטייל, לא באופנה, כן במקום, כן באנשים, כן בתרבות, כן בחיים. ואני חשבתי לעצמי שבחרתי במקצוע הכי מצויין לי, שהוא בכלל לא מקצוע אלא חיים שלמים. כל הפרויקטים שהוא הציג במצגת, נראו כמו לקוחים מציור, בצילום אופנה, בתרבות וסטייל, הכל היה עשיר וכמו שהוא הגדיר – "HOME" ולא "HOUSE".

כי זה מה שהוא עושה, ובעצם כולנו – בונים בית לאנשים, תופרים את חליפת חייהם.

משהו תפס אותי במיוחד בהרצאה: הלקוחות שכולנו נתקלים בהם ומספרים שהם "תיכננו את הבית", "האדריכל (או המעצב) רק עזר לי". (וגורמים (לי לפחות) לבלוע את הלשון ולהישאר בהלם, אחרי עבודה קשה ומאומצת, של חודשים ולפעמים שנים, מלאות הקשבה , זמן ואנרגיה, בהם אני מנסה לתרגם את כל הרצונות, דרישות, מגבלות , שמחות ועצבים של הלקוחות וכל צוות העשייה – לאדריכלות ועיצוב פנים,לצורות מוחשות) – יונתן סיפר שכשזה קורה, הוא מרגיש ניצחון, הוא מרגיש שעבודתו הגיע למצויינות. הוא הצליח להביא מחוכמת גילו וניסיונו , שקט והשלמה לנו האדריכלים והמעצבים היותר צעירים, ולקבל באהבה את האימרה הזאת. ארגז הכלים שלי השתכלל. נ י צ ח ו ן !

יונתן מונג'ק – מסיפוריו המפולפלים , הכריזמטיים, הדומיננטיים, מלאים גם מילות נועם , פיוטים, שירים, יצירה, עד כדי מופת, לצד קללות (והוא אמר בעצמו מול עשרות האורחות והאורחים: "יש לי פה ג'ורה") והערות עוקצות ומעקצצות, כאלה שגורמים לפעמים להתפתל על הכיסא…. מלא צדדים יש לו לבחור. הומור וציניות כובשים, כזה שכשהיו באולם מלא והמון רחשים של כיסאות זזים, אנשים מתפתלים במקומותיהם, תיקים נפתחים, פלאפונים מונחים על כיסא עץ ועוד כל מיני רעשים מגוונים של המון קהל באולם עם אקוסטיקה לא ממש טובה, עצר את ההרצאה ואמר – …חבר'ה, קחו לכם עכשיו 2 דקות לזוז, להזיז כיסאות, לבעוט, לעשות רעש, אבל באמאשלכם אח"כ תפסיקו לזוז כי חירפנתם אותי…

ובסוף בסוף ביקשנו לראות את ספר הסקיצות המפואר והמטורף שלו, יקר מפז, ציורים, חלקיקי משפטים מעושר מחשבתו, שירים שכתב (הרבה לאישתו עירית… 40 שנים יחד!!!), לצד סקיצות ידניות של הדמיות מדהימות מ ד ה י מ ו ת של הבתים שהתחילו בציור, בסקיצה, והפכו למציאות שלפני רגע ראינו במצגת. רציתי להכניס את ספר הסקיצות שלו לכיס שלי … הוא הזכיר לי את תקופת הלימודים התמימה, בה היינו חייבים לצייר, להביע, לקשקש ולהראות כל רעיון או מחשבה בספר הסקיצות , מה שגרם לי להבטיח לעצמי לחזור לספר הסקיצות שלי עם מלא השראה ואהבה למה שיונתן הראה לנו וכבר התחלתי לתכנן להוציא את מאות צבעי העיפרון המהממים שלי!

יונתן מונג'ק, אני לא יודעת אם תקרא את זה, אבל השראת וו'אחד פאקינג חותם ע נ ק בי , ואני מרשה לעצמי להגיד בכל או כמעט בכל האורחים שהיו באולם.

הצלחת להצחיק אותי, להרשים אותי, לעצבן אותי (לפעמים), ובעיקר להשאיר לי מלא מלא מלא.

מאחלת לך חיים ארוכים או בעצם מאחלת לך חיים ארוכים עבורנו , שתעשה, תיצור, תבנה, תעצב, תרגש לנו את הבתים היפים של כולנו, ותמלא את ה PINTEREST שאתה ממש "אוהב" (ושונא ובז לו נורא) במלא יצירות מופת שלך.

ושכחתי לציין שבני בכורי נקרא יהונתן עם ה' וברור לי כשמש שכל היונתנים עם או בלי ה' הם גאונים, יצירות מופת של אלוהים. טפו!!

אפשר עוד פעם???