עין כרם

לא נעים להודות…

אף פעם לא ביקרתי בה.

…ועכשיו כשחזרתי ממנה בסופ"ש האחרון, הבנתי שחיכיתי לרגע הזה,

בדיוק כשחו"ל ידגדג לי בלב,

ועוד זן של אומיקרון יסגור לנו את השמיים,

ויעשה לנו געגוע קשה להרגיש קצת תיירים,

בדיוק כשאי אפשר,

ועין כרם תספק את המענה הזה!

אז קפצנו לביקור קצר.

קיבלתי את כל ההסברים וההמלצות ממדריך סדנאות צילום בסמארטפון בנופיה הקסומים של ירושלים והסביבה , שהסביר בסבלנות ובדיוק מה ואיפה ובמיוחד המליץ ללכת לאיבוד…

אז החלטתי ללכת לאיבוד ברחובות , ואחרי הליכה של כמה דקות בסמטאות העתיקות, עם פירטי בנין יפהפיים ועתיקים, מברזל ואבן טובלים בירוק מנוקד פרחים,

ניגש אלינו מקומי מקסים עם חיוך בעיניים, כבן 70 ושאל –

"אפשר לעזור?"

האינסטינקט הראשוני היה לענות לו –

"לא תודה. הכל בסדר"

אבל החלטתי ש:

"בעין כרם התנהגי כעין כרמית"

ועניתי בשטף:

"כן. בטח.

הגענו לפני כמה דקות לזמן קצר. מה כדאי לראות ואיפה מוכרחים להיות?"

הוא קרן משמחה, סיפר ודיבר, הצביע וכיוון, ונתן סקירה קטנה על המקום המיוחד הזה, ולקינוח הזמין לראות את ביתו, מהתקופה העותומאנית,

תקרות מקושתות גבוהות,

פיתחי חלונות קטנים עם סורגי ברזל מעוטרים בתכלת,

מרפסת שאפשר להציץ דרכה על נוף למעין,

רצפה מאויירת בשלל צבעים, חדרים חדרים אינסופים

וקירות בעובי 2 מטרים, ואפילו זכינו לברכתו של אבא של המארח בן 94 שברך אותנו

"על הדרך".

מפה לשם, בדרכנו ללכת לאיבוד, לסמטאות קטנטנות, פגשנו חתול מנוקד ומעוצב, והצצנו לחללי מלון בוטיק יפהפה בשם "אלגרה",

באמת כמו פרובאנס,

כנסייה עם פעמון ורצפה כחולה, ובית עתיק אחד ומיוחד, של סופרת סיפרי ילדים מוכשרת

Shoshana Karbasi

שגם רוקחת ריבות מכל פרי וירק, מאוכמניות כחולות דרך אתרוגים, וגינה קסומה שבחצר ביתה , עמוסת שרכים, שושנים, מטפסים, פרחים, פעמונים, ספסל ברזל וסוכת גפנים, באר אבן קטנה ופיכפוך מים להשלמת האוירה.

עין כרם מלאת חן ושיק עד שבא לי להישאר פה ולנשום את אויר ההרים מול הכנסיה הרוסית "המוסקוביה" שנשקפת מכל מקום בעין כרם, ומזוהה בנוף ההררי, עם צריחיה המוזהבים ורקע עננים לבנים כמו סצנה של דיסני.

על הדרך הצצנו לסטודיו של אמנית בשם אביגיל שמציירת נופים מקומיים בצבעי מים, ושוקולטייר שארז לי בקופסא פירחונית יפהפייה פרלינים אגדיים של פיסטוק, פירות יער ולמון ליים.

לקינוח עצרנו ב"ביסטרו מארה"

לארוחת ערב מושלמת של אנטריקוט ברוטב יין מצומצם ופירה אגדי, פלפל צרוב באש ומתנת השף – קערת חרס כחולה יפהפייה, מלאה בפירחי כרובית מטוגנים בבצק בירה על מצע טחינה ועגבניות טריות…

לעת ערב הכוכבים בעין כרם ניצנצו יותר , המוסיקה היתה כובשת יותר, האנשים נראו יפים יותר ואוירת חו"ל עשתה אותנו מאושרים יותר.

נפרדנו והבטחנו זה לזו שנשוב בקרוב