רונית אלקבץ – רשמים מתערוכה JE T'AIME RONIT ELKABETZ

תקציר:

התערוכה "ז'ה טם רונית אלקבץ" מציגה את היופי והעוצמה של רונית אלקבץ כאמנית וכאישה, מעניקה השראה וזיכרון חם לכל מי שנפגש עם יצירתה, ומצביעה על השפעתה הנצחית על עולמה של אמנות ותרבות. היא מצטיירת כדמות חזקה ומרתקת ששלטה בעולמה האישי והמקצועי ומשאירה חותם בלתי נשכח ומתאימה להערכה מחדש של מורשתה הייחודית.

התערוכה של רונית אלקבץ קיבלה את השם הכי מדוייק עבורה – ז'ה טם, כי כולנו אוהבים או מתאהבים ברונית תוך כדי סיור בין מאות הפריטים האישיים של רונית, כ 500 פירטי לבוש מדהימים ועוצרי נשימה, שמוצגים בתערוכה בגאונות וברגישות ובדיוק מטורף עד כי חשתי שרונית עומדת מולי, או מאחורי, או שמעתי אותה , והיא הדבר הכי חי שם!!!

התערוכה חוגגת את חייה, היא מלאה עוצמות בלתי ניתנות להסבר, כל האנרגיה של רונית מספיקה שם לכל מאות או אלפי המבקרים, וכולם נראים ב-high או לפחות כך יוצאים, מלאים רעיונות , מלאים השראה, שמחת חיים, ורצון לראות עוד ועוד ולהכיר את רונית עוד ועוד…

בוקר סיור בתערוכה שהזמינה אותנו – אדריכליות ומעצבות – ELLITA LIVING , עם אוצרת התערוכה הגאונה, המדייקת להפליא והמקסימה – יערה קידר, שחיה בניו יורק , ונתנה לנו זכות להסניף את איכויות יצירותיה של רונית בצורה כ"כ מדוייקת.

יערה קידר – שיתפה, הוסיפה ופירטה את הסיפורים המרתקים מאחורי הבגדים, שנמצאו בארונה לאחר מותה של רונית – בתוך ניירות משי , כאוצר וארכיון לחייה העשירים והמרתקים של רונית, כאילו חיכו ליום שהתערוכה תיפתח, מסודרים ומקוטלגים עם פתקים בכתב ידה של רונית, שתיעדה – מתי היא הופיעה איתם, ומי עיצב לה את הבגד.

שמלת השמש אותה עיצב אלבר אלבז ב 2008, מעצב ישראלי בוגר שנקר, היא המיצג הראשון שפוגשים בכניסה – בהשראת השמש התל אביבית, בה רונית חקוקה בזיכרוננו לנצח, רוקדת בתוכה כמו שמש ענקית , ואי אפשר לתאר את השמלה ללא רונית או איך שרונית הפיחה חיים בשמלה המדהימה הזאת.

ויקטור בלאיש – (עוד מעצב אופנה גאון שעיצב לרוברטו קוואלי בין היתר..) האיש שנתן חיים לבגדים שמוצגים בתערוכה, האניש אותם ברזולוציה מופלאה, פיסל את הבגדים לתערוכה והצליח ליצור קומפוזיציות לבגדים של רונית, שגרמו להם להיראות כאילו רונית נמצאת בכל אחד מהם. הוא העתיק ברגישות ודיוק את תנועתיה של רונית, את התנוחות הנשיות, החזקות, הסקסיות – האופייניות לה, עד כדי כך שאין ספק שזה וזה וגם זה רק של רונית, בלבד.

אחיה של רונית – שלומי אלבז – היה שותף פעיל בכל התערוכה, והציג שם וידאו ארט מקסים אותו הוא יצר במרוקו עבור רונית ,עם צילומים אוטנטיים באווירת מרוקו – מוצאה הגאה של רונית – בו הוא מתאר את הרגע בו נכנס השחקן לשטיח האדום (פוטוקול), וכל הצלמים צועקים לרונית – "תסתכלי עליי, ז'ה טם רונית" ולרגע הזה יש מלא עוצמה וכח להרגיש את ההיסטריה שיצרה רונית סביבה, כל פעם שהגיעה או נכנסה לאיזה מקום כמו דיווה ענקית שקשה לעכל את גודלה.

בכל בגד, בד, אביזר בתערוכה מרגישים את רונית, מגרבי הניילון הקרועים שלה (כמה שיגרתי ומוכר), ועד הסניקרס אותם היא נעלה עם שמלת ההוט קוטור שלה בתצוגה של קריסטיאן לה קרואה הענק, בו הוא עצמו עבר בין האורחים המכובדים והציג את רונית ואמר להם – "זאת רונית אלקבץ וככה נראה סטייל". רונית ידעה תמיד לנבות את הדבר הבא בעולם האופנה, או בעצם להמציאו.

החיבורים של רונית ששוברים כל מוסכמות חברתיות אופנתיות – של סניקרס עם שמלת הוט קוטור, של אביזרים ייחודיים רק לה – כמו השכמיות השחורות שכל כך אהבה שלקוחות מעולם ילדותה והמראות בו – ילדות בבאר שבע ובקרית ים, ורבנים לובשים שחורים – מהם לקחה את השראת השכמיות והביאה אותו בגאונות ייחודית רק לה עם מלא שיק פריזאי השמור לרונית.

לכל המעצבים שעיצבו את בגדיה המדהימים, המביעים את אישיותה, עד כי ברור שזה של רונית, היא הגיעה עם סקיצות אישיות שלה, דוגמאות בדים, וידעה בדיוק איך היא רוצה שזה ייראה.

עבור התערוכה התבקשו כמה ממעצביה הקרובים לעצב בגד בהשראת הסקיצות שתיכננה רונית ונשארו ולא יצאו לפועל, יניב פרסי (מעצב דגול ומוכשר בטירוף) עיצב לאחר מותה – שמלה שחורה ארוכה בצורה גרנדיוזית, דרמטית וייצרית כמו רונית, והשאיר את השמלה על בובת חייטים כדי שתיראה "שמלה לפני מדידה אחרונה", כאקט סימלי של יצירה שלא הגיעה לסיומה.

שחור שחור ושוב שחור, מבריק, תחרה, נוצץ, אטום ושקוף – כך היא רצתה, ואמרה שהשחור מאיר אותה מבפנים.

לקראת סיום הסיור באולם, יש קיטעי וידאו מסרטיה של רונית, מלאות רגש, פנים חזקות, דמות דומיננטית שנראה שחיה, הרגישה, כאבה והפנימה את חייה וסבלה של כל דמות אותה היא שיחקה, עד כי נראה שחיה הרבה גילגולי חיים והספיקה כ"כ הרבה בחייה הקצרים, השפיעה על כ"כ הרבה נשים ואנשים, היתה מוזה לאמנים ומעצבים, פעילה חברתית למען נשים ולמען נשים מזרחיות, נלחמה מלחמות על צדק, על גט ושחרור האישה .

 קטע אחד בקיטעי וידאו צרב לי בלב במיוחד – הילדים שמשחקים בסרטים את ילדיה של רונית זכו לנשיקות, חיבוקים, ליטוף אימהי, אהבה עוצמתית – ומה שרק הצלחתי לחשוב באותם רגעים – שילדיה האמיתיים של רונית לא יזכו לזה… מטלטל ומוסיף לקשת הרגשות שחווים בתערוכה – הומור, דרמטיות, אנרגיות, אושר – גם עצב וכמיהה.

כמובן , שמעצם היותי אדריכלית, לא יכולתי להתעלם מהאדריכלות בתערוכה, של גשר המדומה למזח אותו תיכנן בעלה של רונית – האדריכל אבנר ישרון, שנותן לנו אפשרות להצצה על רונית בכל מיני גבהים וכיוונים ומסמל לטענתה של יערה קידר- את הפרידה, כמו פרידה על מזח…

רונית אלקבץ – את תמיד תישארי בליבנו – אישה, דיווה, אפרודיטה, מלכה, מוזה.

את היחידה שיכולה לצקת לבגד כ"כ הרבה משמעות ככלי מרכזי ליצירת עוצמה, הגדרה עצמית, זהות וייחודיות!

למרות הסוף הטראגי של רונית, יוצאים מהתערוכה מלאי השראה ואנרגיה לעשייה . הרוח של רונית, העוצמות והכח שלה, חי, נושם ובועט!!!

תודה למיכל נוף בחסות אליתא ליבינג, לאיריס יעקובוביץ', למיכל שחף וכל צוות אליתא ליבינג האיכותי והמפנק – על בוקר איכותי, מלא תוכן, העשרה וחוכמה, מדוייק ומצויין, מלא השראה ורצון ליצור .

לי לא הספיקה פעם אחת, ורגע לפני שהתערוכה הבאמת מדהימה הזאת תיגמר, אני מתכוונת להגיע שוב וממליצה לכל מי שלא היה – לרוץ מהר לפני שייגמר!!!,